ארבע הדמויות שחיות בתוכנו – מסע מתודעת קורבן לתודעת אחדות

לאחרונה חזרתי להקשיב לרעיון שפיטר סייג' מציג בצורה פשוטה אך עמוקה מאוד: ארבע דמויות, או ארבע רמות תודעה, שדרכן אנו חווים את החיים.

כששמעתי אותו מסביר את המודל הזה, מיד התחברתי לעבודה של ג'ו דיספנזה ולמסע האישי שלי בשנים האחרונות. בעיניי, ארבע הדמויות הללו אינן רק תיאוריה. הן תחנות בדרך. רובנו עוברים ביניהן במהלך החיים, ולעיתים אפילו במהלך אותו יום.

To Me – החיים קורים לי

זוהי התודעה הראשונה.

האדם שחי ב־To Me מרגיש שהחיים קורים לו. העולם החיצוני הוא זה שקובע כיצד הוא ירגיש, מה יצליח ומה ייכשל.

אם הבוס היה אחר, אם בן הזוג היה משתנה, אם המדינה הייתה מתנהלת אחרת, אם המצב הכלכלי היה שונה – אז החיים היו טובים יותר.

זו למעשה תודעת הקורבן.

לא משום שהאדם חלש או לא מסוגל, אלא משום שהוא עדיין מאמין שהכוח נמצא מחוץ לו.

במקום הזה אנחנו מאשימים, מתלוננים, מתגוננים ומחכים שהמציאות תשתנה.

הבעיה היא שכל עוד מקור הבעיה נמצא בחוץ, גם הפתרון נמצא בחוץ.

וכך אנו נשארים חסרי אונים מול החיים.

By Me – החיים קורים על ידי

זהו השלב שבו האדם מתחיל לקחת אחריות.

הוא מבין שהחיים אינם קורים לו, אלא נוצרים על ידי הבחירות שלו.

זו התודעה שמורים רבים להתפתחות אישית מלמדים. דוגמה מצוינת לכך היא עבודתו של Tony Robbins.

כאן המסר הוא:

קום מוקדם.התאמן.אכול נכון.קבע מטרות.פעל.התמיד.עבוד קשה.השג תוצאות.

זוהי רמת תודעה גבוהה בהרבה מתודעת הקורבן.

במקום להאשים את העולם, האדם מבין שיש לו כוח להשפיע על חייו.

הוא לומד משמעת, אחריות, התמדה ומנהיגות עצמית.

אך עדיין יש כאן מאמץ רב.

יש תחושה שאני הוא זה שצריך לדחוף, להוביל, להילחם, לייצר ולהשיג.

הרבה הצלחות נולדות מהמקום הזה, אך לעיתים גם הרבה מתח, שליטה ושחיקה.

Through Me – החיים קורים דרכי

זהו השלב שהכי התחברתי אליו באופן אישי.

זוהי התודעה שעליה מבוססת עבודתו של Joe Dispenza, ושאותה אני חוקרת, מתרגלת ומלמדת כבר שנים.

כאן מתרחש שינוי עמוק.

האדם כבר אינו שואל:"מה אני צריך לעשות כדי להשיג את מה שאני רוצה?"

הוא מתחיל לשאול:"מי אני צריך להיות?"

במקום לרדוף אחרי המטרה, הוא מתחיל להפוך לאדם שכבר חי את המציאות שהוא מבקש ליצור.

הוא משנה את המחשבות שלו.הוא משנה את הרגשות שלו.הוא משנה את התדר שממנו הוא חי.

וכאשר התדר משתנה, המציאות מתחילה להגיב.

פתאום מופיעים האנשים הנכונים.הזדמנויות חדשות נפתחות.צירופי מקרים וסינכרוניזציות מתחילים להתרחש.

לא מתוך מאבק.לא מתוך כפייה.

אלא מתוך התאמה.

במקום הזה אנחנו מתחילים לחוש שיש כוח גדול יותר שפועל איתנו ובתוכנו.

אנחנו עדיין פועלים, עדיין יוצרים, עדיין עושים צעדים בעולם – אך איננו סוחבים הכול לבד.

יש תחושה של שיתוף פעולה עם החיים עצמם.

זו הסיבה שבמהלך ריטריט של ג'ו דיספנזה אנשים רבים חווים לא רק הבנה אינטלקטואלית של השיטה, אלא חוויה ממשית של המציאות החדשה שהם מבקשים ליצור.

As Me – החיים קורים כמותי

זוהי רמת התודעה הגבוהה ביותר במודל.

במקום הזה נעלמת תחושת הנפרדות.

כבר אין "אני" מול "העולם".

אין מאבק בין טוב לרע.אין צורך להוכיח.אין צורך לנצח.

יש הבנה עמוקה שכל מה שקיים הוא חלק מאותה שלמות.

אותו כוח חיים פועל בי, בך, בעצים, בבעלי החיים, באדמה ובכוכבים.

הכול מחובר.

הכול אחד.

מתוך המקום הזה מתעוררת אהבה מסוג אחר.

לא אהבה שתלויה בתנאים.לא אהבה שתלויה בהצלחה.

אלא אהבה שנובעת מהכרה עמוקה באחדות החיים.

כשאנחנו מביטים בעולם דרך העיניים האלה, אנחנו מפסיקים לראות אויבים ומתחילים לראות מורים.

אנחנו מפסיקים להילחם במציאות ומתחילים לרקוד איתה.

פיטר סייג' אז איפה אנחנו נמצאים?

אולי זו השאלה המעניינת ביותר.

לא כדי לשפוט את עצמנו, אלא כדי לזהות את השלב שבו אנחנו נמצאים כרגע.

כולנו מבקרים מדי פעם ב־To Me.כולנו משתמשים ב־By Me.חלקנו מתחילים לטעום את הקסם של Through Me.ומדי פעם אנחנו זוכים להצצה קצרה אל As Me.

אולי ההתפתחות האנושית אינה מעבר חד בין ארבע הדמויות הללו.

אולי היא פשוט תנועה מתמשכת – מתודעת נפרדות לתודעת חיבור, מפחד לאהבה, משליטה לאמון.

ואולי, בסופו של דבר, כל המסע הזה הוא רק תהליך של היזכרות במי שאנחנו באמת. ❤️